פסק-דין בתיק ת"א 1495/97

1.         ביום 30.7.95 התובעת זכתה במכרז של הנתבעת לבניית בית ספר במודיעין. הנתבעת הפסיקה את עבודת התובעת באתר הבניה לפני סיומה והכניסה קבלן אחר לשטח, אשר סיים את העבודה. התובעת טוענת כי עבודתה הופסקה שלא כדין וכי גם לא קיבלה מהנתבעת את כל הסכומים המגיעים לה בגין העבודה שבוצעה בפועל והיא תובעת סכומי כסף שלא שולמו וכן פיצויים בשל הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפסקת עבודתה. מנגד הוגשה ע"י הנתבעת תביעה שכנגד כנגד התובעת וכנגד מנהלה שבתאי פירו, הנתבע שכנגד  2, בגין ההוצאות שהוצאו להשלמת הפרויקט וכן לפיצוי על הפרת החוזה שנכרת בין הצדדים.

2.         על פי החוזה שנכרת בין הצדדים, היה על התובעת לסיים את הבניה תוך 11.5 חודשים ממועד מתן צו התחלת העבודה. צו התחלת העבודות הוצא ביום 13.8.95 (נספח י'), ועל כן מועד הסיום היה צריך להיות ב-1.8.96 (להלן: מועד הסיום החוזי). חשיבות הסיום במועד שנקבע הובהרה לתובעת: על פי קביעת סעיף 00.25 לחוברת המכרז (נספח ב' לתיק מוצגי משב"ש): "עמידה בלוח זמנים הינו מהגורמים החשובים ביותר בפרויקט זה". המועד שנקבע צוין במספר הוראות בחוזה (ראו לשורת ההוראות עמ' 3-5 לסיכומי הנתבעת), ובכללם בסעיף 4 למסמך א' בחוברת המכרז שקבע: "תקופת ביצוע העבודה 11.5 חודשים מיום מתן צו התחלת העבודה". ברם, על פי טענות הנתבעת, במאי 1997 בניית הפרויקט היתה ברמת שלד בלבד, וברור היה שהדבר יפגע בתחילת שנת הלימודים בספטמבר אותה שנה. כבר ביום 6.5.97 נשלח לתובעת בפקסימיליה צו הפסקת עבודה. על פי הראיות, בו ביום החלה תופעת הוצאת ציוד וחומרים מהשטח, אשר לטענת הנתבעת התרחשה בתאום עם מנהל התובעת, והנתבעת פנתה לבית משפט השלום בתל אביב, בה"פ 175623/97, להוצאת צווים זמניים כנגד התובעת.

3.         בחוזה בין הצדדים נקבע מבנה תשלומים פאושלי, דהיינו - התשלומים בעבור העבודה היו אמורים להשתלם לקבלן בהתאם להתקדמות בשלבים, והתשלום מבוצע עם סיום שלב במלואו. לחוזה צורף, כחלק בלתי נפרד, חוזה המדף מס' 3210 של הממשלה (להלן שניהם: החוזה). על פי הוראות סעיף 67 לחוזה המדף, רשאי משרד הבינוי והשיכון לסלק ידו של קבלן משטח הפרויקט כאשר הקבלן מפסיק את ביצוע הפרויקט ואינו מציית להוראות, או כאשר קצב ביצוע הבניה איטי מכדי להבטיח את השלמתו במועד. על פי אותו סעיף, השלמת המבנה תעשה ע"ח הקבלן שהוצא, בתוספת של 15% בתמורה להוצאות משרדיות. עוד נאמר באותו סעיף כי המפקח יודיע לקבלן המוצא, תוך 60 יום, מהו הערך המשוער של חלק המבנה שבוצע ואת פירוט החומרים, הציוד והמתקנים שהיו במקום המבנה אותה שעה.

אין מחלוקת שבמועד הסיום החוזי טרם הסתיים ביצוע העבודה והתובעת המשיכה לעבוד באתר. לטענת הנתבעת, בחודש מרץ 1997 ננטש האתר למעשה ע"י התובעת. בחודש אפריל 1997 נשלחה לתובעת התראה בהתאם להוראות סעיף 67 לחוזה המדף. לאחר מכן, כאמור לעיל, נשלח אליה צו הפסקת העבודה. במועד הצו טרם שולם לתובעת חשבון מס' 14, שאושר לתשלום ע"י הנתבעת כבר בפברואר 1997.

            ביום 29.6.97 התקשרה הנתבעת עם הקבלן אסף גולן בע"מ להשלמת בית הספר בסכום של 6,017,950 ש"ח כולל מע"מ. הקבלן נתן הנחה נוספת של 4.25% כדי להיכנס למסגרת התקציב הקיים (הפרש התקציב המקורי בתוספת ערבות הביצוע שנתנה התובעת בסך כ-700,000 ש"ח). הקבלן החל בעבודה ביום 1.7.97, וב-1.9.97 התאפשרה הפעלתו הלימודית של בית הספר.

            הנתבעת מטעימה כי המכרז שבו מדובר פורסם ביחד עם שלושה מכרזים נוספים לבניית בתי ספר בעיר מודיעין. שניים מבתי הספר הושלמו במועד, ובשלישי היה איחור של חודש בלבד.

            הנתבעת הפעילה לצורך ביצוע הפרויקט את חברת לבני גרונסקי, כנותנת שירות ניהול הפרויקט. מטעמה של חברה זו פעלו במקום המהנדס ארז מילשטיין והמפקח עמית הררי, וכן מנהל האתר והאחראי על המפקחים מיקי גרונסקי. כן פעל במקום מטעם משרד הבינוי והשיכון האחראי על המחוז, אגון לביא.

4.         השאלה העיקרית הנתונה במחלוקת בין הצדדים היא השאלה מהו הסכום שהגיע לתובעת בגין עבודתה עד ליום שבו הפסיקה את העבודה באתר.

            אליבא דתובעת, הסכום האמור משתקף בחשבון מס' 14 מפברואר 97', אשר אושר לתשלום על ידי נציגי הנתבעת בסמוך לאחר הגשתו. אין מחלוקת שחשבון זה, בסופו של דבר, לא שולם, אף כי אושר ע"י הגורמים המתאימים מטעם הנתבעת. לגבי חשבון זה עולות שתי שאלות: האחת, האם ניתן ללמוד ממנו מהם הסכומים המגיעים לתובעת בגין כלל עבודתה באתר, והשניה, האם היה על הנתבעת לשלמו לאחר אישורו - אותם סכומים שטרם שולמו בעבר - כאשר לשיטת התובעת אי-התשלום הביא להתמוטטותה. לפי חשבון 14 נותר לשלם 796,483 ש"ח, והסכום עבור כלל עבודות הבניה שביצעה התובעת עמד על 4,315,278 ש"ח, ולאחר הנחה על 4,056,361.

            לבחינת הסכומים המגיעים לתובעת בגין העבודה שבוצעה התמנה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר יואב סרנה. ד"ר סרנה קבע לעניין "התשלומים המגיעים לקבלן בגין עבודתו עד מועד הפסקת העבודה" סכומים כדלקמן:

חשבון פאושלי  -  3,126,976.25 ש"ח.

חשבון כמויות למדידה -  2,374,264.32 ש"ח.

חשבון עבודות נוספות -  308,095.00. המומחה ציין כי הסכומים הנ"ל אינם כוללים התייקרויות או הנחות חוזיות.

קביעת המומחה נמוכה בכמיליון ש"ח מהסכום שמצוין בחשבון 14, והתובעת טוענת שיש להעדיף את העולה מחשבון זה. ביום 8.6.03 נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה "בעניינים הטכניים שנמסרו להכרעתו של המומחה מטעם בית המשפט (קרי מצב הבניה במועד סילוק יד הקבלן מהשטח בסעיפים שבמחלוקת עליהם הסכימו הצדדים), הכרעתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה החלטה סופית". בהישען על החלטה זו טוענת הנתבעת כי יש להעדיף את קביעת המומחה.

התובעת מקבלת את קביעות המומחה לגבי העבודות למדידה ולגבי העבודות הנוספות, אך, כאמור, אינה מקבלת את קביעתו לגבי חשבון הפאושל (שהוא הרלבנטי לעניין חשבון 14). לטענת התובעת, ההסכמה הדיונית האמורה מתייחסת אך ורק לשאלת חקירת המומחה ואינה מונעת טענותיה המשפטיות, לפיהן יש להעדיף לעניין היקף העבודות שבוצעו את המסקנה העולה מחשבון 14 שאושר על ידי הנתבעת, ושלפיו הסכום לתשלום במועד העזיבה, מעבר למה ששולם, עומד על סך 796,483 ש"ח. לטענת התובעת, יש לראות חשבון זה כהודאה של הנתבעת בגובה חובה לנתבעת, ועל פיו ביום עזיבת האתר, הסכום שהגיע לתובעת עבור כלל עבודות הבניה שביצעה עמד על כמיליון ש"ח יותר מהסכום שנקבע על ידי המומחה. בהקשר זה מדגישה התובעת כי החשבון אושר ע"י הגורמים הרשמיים מטעם הנתבעת: המפקח ארז מילשטיין, אחראי המחוז מר אגון לביא והחשבת הגב' עדינה פורשטט, ראש ענף מוסדות ופרויקטים. התובעת נשענת גם על עדות הגב' שנורמן, מנהלת בבנק הבינלאומי הראשון, לעניין החשיבות שהבנק ייחס לעובדת אישור החשבון, כמלמדת שהעבודה אכן בוצעה (פרו' מיום 7.4.05, עמ' 4). עוד נשענת התובעת בהקשר זה על עדות מנהל האתר והאחראי על המפקחים, המהנדס מיקי גרונסקי, לפיה אם אושר חשבון מסוים, המשמעות היא שהתובעת ביצעה את העבודה בשווי זה.

מקובל עליי שיש לייחס משקל לעובדה שחשבון 14 אושר ע"י הגורמים המתאימים. ברם, כדי לבסס את חובת התשלום על פי החשבון במועד אישורו, על התובעת להראות כי החובה לשלמו אז צריכה היתה לעלות בקנה אחד עם שיטת החישוב הפאושלית, לפיה תשלום נעשה בסיומו של שלב. אכן, עדות המהנדס גרונסקי מלמדת כי חשבון 14 משקף עבודה שבוצעה אך אינה מלמדת גם כי התשלום התחייב על פי השיטה הפאושלית. יתר על כן, אין מחלוקת שלאחר האישור האמור הוסכם כי החשבון ישולם לתובעת לאחר שתבצע שורת עבודות נוספות שפורטו (נספח נ"ח לתיק מוצגי משב"ש), שערכם כ-200,000 ש"ח. להערכתי יש להבין את ההסכמה בדבר ביצוע העבודות הנוספות בטרם ישולם החשבון כעולה בקנה אחד עם השיטה הפאושלית. ב"כ התובעת טוען כי הסכמת התובעת לביצוע העבודות הנוספות באה מכח סחיטה, סחיטה שהפעילה הנתבעת באמצעות כוחה לעכב תשלום סכומי כסף  שהתובעת היתה זקוקה להם. ברם, טענה זו לא הוכחה. כך לא הובהר כי במועד אישור חשבון 14 הסתיים שלב באופן המקים זכות לתשלום. עוד טענה התובעת בהקשר זה שהנתבעת חרגה מהשיטה הפאושאלית וקידמה תשלומים, ואולם, ככל שטענה זו באה להקשות על אי-תשלום חשבון 14 לאחר אישורו, על התובעת להראות כי הנתבעת היתה חייבת מבחינה משפטית לעשות כן. הדבר לא נעשה. הראיות אינן מבססות קביעה שהתובעת סיימה את העבודות הנוספות בטרם הוצאה מהאתר. כמו כן, גם אם הצדדים לא דבקו בשיטה הפאושלית, אין בכך כדי ללמד על חובת הנתבעת לעשות כן. משהושג הסכם לפיו יבוצעו העבודות הנוספות לפני התשלום, שומה על התובעת להראות כי דבקה בו. ב-25.2.97 שלח מנהל התובעת פירו מכתב, בו לא הכחיש שהעבודות שהתחייב לסיים כתנאי לתשלום חשבון 14 לא בוצעו. מחומר הראיות עולה כי הוא התחייב לבצע עבודות אלו עד סוף פברואר, אך לא עשה כן (ראו: נספחים נ"ח ו-ס"ג, שם). פירו עצמו העיד כי אחת העבודות שהיה עליו להשלים לצורך זה השלים רק במרץ 97' מכאן, שאף על פי גירסתו, לא ניתן לקבוע שחובת הנתבעת היתה לשלמו קודם לכן. יתר על כן, על פי עדויות הנתבעת, העבודות לא נסתיימו ביתרת התקופה שעד לעזיבת התובעת את האתר. מכלל הראיות - גם אלו של התובעת - עולה שהתובעת לא השלימה את העבודות הנוספות, ואולם ביצעה עד צאתה מהאתר את עיקרן.

5.         מהאמור עולה כי לא הוכח שמועד תשלומו של חשבון 14 חל קודם שיצאה התובעת מהאתר, לפי שלא נסתיים ביצוע העבודות הנוספות. שאלה אחרת היא מהו הסכום שמגיע לתובעת עתה, כאשר אין מחלוקת שהתובעת זכאית לתשלום עבור כל עבודה שביצעה.

ב"כ התובעת מפנה לעדותו של אגון לביא מטעם הנתבעת, המלמדת שהעבודות שעיכבו את תשלום חשבון 14 לא היו כלולות בחשבון זה (פרו' מיום 30.12.02, עמ' 17). לכן, בלי שום קשר לשאלת השלמת העבודות שבגינן שולם בסמוך לאישור החשבון  - שבה עסקתי לעיל - טוען הוא כי על הנתבעת לשלם את העולה מהחשבון במלואו. בנוסף, הוא טוען כי אישור חשבון 14 לתשלום עושה אותו לראיה הטובה ביותר לעניין הסכומים המגיעים לתובעת בגין עבודתה באתר.

הנתבעת טוענת מנגד לעניין חשבון 14, כי אין לאפשר לתובעת לחזור בה מהסכמות שהושגו לגבי קביעות המומחה מטעם בית המשפט על פי ההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף החלטה. הנתבעת מטעימה כי חשבון 14 הוצג לפני המומחה של בית המשפט, ומוסיפה כי משהוסכם כי המומחה לא ייחקר בבית המשפט, אין זה מתקבל על הדעת שהתובעת תעלה טענות לגבי קביעותיו, כאשר לא ניתן לדעת מהמומחה עצמו בחקירתו באילו מן העבודות התחשב בקובעו את הסכומים. עוד טוענת הנתבעת כי משמעות הסכמת הצדדים היתה כי המומחה יכריע בשאלת העבודות שבוצעו בשטח על בסיס כל חומר הראיות שיוגש לו, תוך אפשרות לחקירת עדים לפניו, ועל כן, לגבי חוות הדעת, נותר לצדדים לטעון משפטית בלבד ולא עובדתית.